Pinkas Hakatan - פנקס הקטן by Sassi Keshet - Lyrics

[בית ראשון]
פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך

הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן

[פזמון]
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה הייתה
הוד מעלתה

[מעבר]
[בית שני]
יום אחד הופיע ג'ק, ספסר ההימורים
ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בלקקן

הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה, עד סופן
?מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן

[פזמון]
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד הייתה
הוד מעלתה

[מעבר]

[בית שלישי]
הרופא הביט בה וקבע - זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה - היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד
כל האזרחים אותה השאירו לבד
?טוב למי יש זמן
?מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן

[פזמון]
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו, חדרו הצר
הוא בזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד הייתה
הוד מעלתה

[מעבר]

[בית רביעי]
פנקס הקטן שירת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו, נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה

כל מה שציוותה עליו - צמיד או עגילים
הוא מיד נתן
וברחוב דחף הוא את כיסא הגלגלים
זה פנקס הקטן
[פזמון]
היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד הייתה
הוד מעלתה

[מעבר]

[בית חמישי]
:יום אחד הודיעה
"קר לי פנקס, בוא ניסע לדרום החם"
"ארוכה הדרך ואין כסף למסע"
"!דחף אותי לשם"

הוא דחף ברגל את כיסא הגלגלים
אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין
זה פנקס הקטן

[פזמון]
היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד
ועם כיסא הגלגלים
מכפר לכפר, ללא מילים
כי בשבילו היא עוד הייתה
הוד מעלתה

[מעבר]

[בית שישי]
וכשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום
רד על שתי ברכיך, רד נא פנקס הקטן"
"כי הגיע יום

מהיום אביר תהיה להוד מעלתה"
כי כבר בא הזמן
אהבתיך, בוא נשקיני נא
"בוא, פנקס הקטן

[פזמון]
והוא נשק רכות, רכות
לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות
מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
הוד מעלתה

[מעבר]

[בית שביעי]
למחרת היום כתבו פתאום בסמרטעיתון
משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר

את גבו שבר הוא במכות במוט ברזל
כמוכה שטן
וכולם אמרו "מה זה קרה לעזאזל
"?לפנקס הקטן

[פזמון]
אבל הוא לא השפיל מבט
גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר
אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה

[מעבר]

[בית שמיני]
וכשעלה בצעד קל
על הכיסא המחושמל
עלה שקט ומחייך
ולא הסביר על מה ואיך

כי הוא נזכר בנשיקתה
של הוד מעלתה

[סיום]